החלטה בתיק ע"ש 001059/03

במסגרת הודעת הערעור נאמר כי המבקשת הוקמה בשנת 94' ועסקה עד שנת 97' בניהול תיקי השקעות וכי על העמלות שקיבלה שילמה מע"מ. בשנת 97' הפסיקה המבקשת את פעילותה ולא עסקה בכל פעילות. בשנת 99' החלה החברה בפעילות חדשה של טיפול בסיכוני שער במטבע חוץ כאשר המבקשת עובדת בעיקר מול בנקים. רווחי החברה נובעים ממרווחי הפרשי השער בין הנגזרות השונות, כגון אופציות שערי מט"ח, עסקאות פורוורד וכן מעמלות המשולמות לה ע"י לקוחות תמורת כתיבת אופציות.

החברה רשומה כעוסק ובדיווחיה למע"מ איננה דורשת מס תשומות ואיננה משלמת מע"מ.

במסגרת כתב הערעור ניתן הסבר באשר למכשירים הפיננסיים השונים בהם עוסקת המבקשת.

באוגוסט 2000, פנתה המבקשת מיוזמתה למשיב על מנת שזה יאשר כי אין למבקשת כל פעילות המחייבת אותה ברישום או דיווח בעניין החוק, בין כעוסק ובין כמוסד כספי.

ביום 19/12/02 התקבל בידי המבקשת מכתבו של המשיב, בו הוא קובע כי יש לראות בה כמוסד כספי. על החלטה זו הוגשה השגה אשר ניתן לה מענה כשנתיים לאחר מכן. בהחלטה בהשגה קובע המשיב כי יש לראות את המבקשת כמוסד כספי החל משנת 99'.

במסגרת ההחלטה נאמר כי יש למבקשת ערך מוסף בפעילותה, הבא לידי ביטוי בעמלות אותן היא גובה ולחילופין, מהפרשי שער וריבית. הפרשי שער אלה הם מחיר השרות של המבקשת אותו היא גובה מלקוחותיה. עוד נאמר בהחלטה כי לאור אופי פעילותה של החברה באופציות שער הדולר, ולאור מתחרותיה של החברה, יש לראותה כמוסד כספי.

לדברי המבקשת, נימוקים אלה אינם ברורים ואין בדברי המשיב התייחסות לטענותיה של המבקשת במסגרת ההשגה, וביניהן הטענות הבאות:

המבקשת טענה כי אין היא נכנסת לגדר הגדרת "מוסד כספי" בחוק וכי פעולותיה אינן עולות בגדר מכירה ואין היא עוסקת במטבע חוץ. המבקשת כלל איננה רוכשת מטבע חוץ ואין היא מוכרת אותו לצד ג' נוסף. בשום שלב משלבי פעולותיה אין היא מקבלת לידה או מוציאה מטבע חוץ. לכן, לא ניתן לטעון כי היא עוסקת במכירה. התשלום אשר מתבצע לידה הינו במטבע ישראלי.

לחילופין, טענה המבקשת כי גם אם יש מקום לקבל את הטענה כי היא עוסקת במכירת מטבע חוץ, הרי שיש לסווג אותה כ"עוסק" בהתאם להוראות סעיף 19(ב) לחוק ולא בהתאם להוראות צו מס ערך מוסף (קביעת מוסד כספי) תשל"ז-1977 (להלן: "הצו").

עוד נטען כי קביעת המשיב על פיה המבקשת הינה מוסד כספי, חורגת מסמכותו של המשיב.

כמו כן הועלו טענות באשר לפגיעה בעקרון השוויון ופגיעה בזכויות היסוד של הנישום. בסופו של דבר נטען גם כי נטל השכנוע רובץ לפתחו של המשיב.

לחילופי חילופין נטען כי אין מקום בכל מקרה לסווג את המבקשת כמוסד כספי באופן רטרואקטיבי החל משנת 99'.

מאז שהוגש הערעור, הגישה המבקשת מספר רב של בקשות, כגון בקשה להשארת סיווגה כעוסקת עד למתן פסק דין, בקשה לעיון וגילוי מסמכים, בקשה לקבלת הערעור לאור חזרת המשיב מטענותיו בהליך ההשגה, ובקשה נוספת לקבוע כי נטלי השכנוע והבאת הראיות רובצים על המשיב.

2.      המבקשת הגישה מספר בקשות שונות לתיקון כתב טענות אשר הן למעשה הבקשות שבפניי.

הבקשה הראשונה הוגשה ביום 24/6/04, בה התבקש בית משפט להוסיף את האמור בנספח א' כך שיהווה חלק מהודעת הערעור.

בנספח א' נכללו הסעיפים אשר הוספתם מתבקשת, ולאחר מכן פורטו הטיעונים. המבקשת ביקשה להוסיף את הסעיפים הבאים:

-         סעיף בו מתבקש בית משפט לקבוע כי אין המבקשת עוסקת במכירת מטבע חוץ אלא בביטוח סיכוני שער.

-         לחילופין התבקש בית משפט לקבוע כי גם אם ניתן לקבל את טענת המשיב על פיה עוסקת המבקשת במכירת מטבע חוץ, יש לסווג אותה כעוסק בהתאם להוראות סעיף 19(ב) ולא בהתאם להוראות הצו.

-         בית המשפט התבקש לקבוע כי כוונת המחוקק בצו היתה למנות גופים הנותנים שרות ללקוח חיצוני ולא גופים הפועלים וסוחרים בשוק ההון עבור עצמם.